<h1>שבלי הלקט סימן צ"ב</h1>
<h2>דף קמא.</h2>
אמר רב יהודה הני פילפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי תרתי אסיר. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא. איכא דמוקים לה בשבת, ואיכא דמוקים לה ביום טוב. ופסק רבינו יצחק פאסי זצ"ל מסתברא כמאן דמוקים לה בשבת, דאי ביום טוב ליכא למאן דאמר חדא חדא בקתא דסכינא. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו נראה לי שמותר לדוך מלח בשבת בקתא דסכינא או בשולי הקערה או לפררה בידיו, והוא הדין לפלפלין, דהא גבי יום טוב אמר רב יהודה אמר שמואל [ביצה י"ד ע"א] כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפילו מלח. ואפילו לרב דאמר ליה לרב אדא בר דלא אצלי ודוך, דווקא בהטאה, ומכל מקום אפילו במכתשת שרי, ובלבד בהטאה. הילכך בשבת כי דייך ליה בקתא דסכינא או פריר ליה בידא דהוי שינוי דשינוי שפיר דמי. והא דגרסינן בירושלמי [שבת פ"ז ה"ב] ההן דשחיק מלח חסף ופלפלין חייב משום טוחן, בההוא דלא משני כל עיקר. וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל מיהא דרב יהודה ודרבא למדנו שכדרכו במדוך חייב משום טוחן, אבל על ידי שינוי בקתא דסכינא שרי אפילו טובא והוא הדין למלח. ובתוספתא [ביצה פ"א] תניא אין כותשין את המלח במדוך שלעץ אבל מרסק הוא בידו שלסכין ובעץ הפרור ואינו חושש. ואי איכא דקשיא ליה, כיון דכדרכו חייב משום טוחן על ידי שינוי ליהוי פטור אבל אסור. תשובה. קתא דסכינא שינוי גמור הוא, דבין מדוך שלאבן למדוך שלעץ הוי שינוי, כדתנן בפרק קמא דביצה, וקתא דסכינא הוי שינוי גמור, הילכך מותר לכתחילה, כדאמרינן גבי בורר, בנפה ובכברה חייב, בקנון ובתמחוי, דהוי שינוי, פטור אבל אסור. ביד, דהוי שינוי גמור מותר לכתחילה. כתב בעל היראים זצ"ל יזהר אדם שלא יפרר פירות לפירורין דקין. ושיעור פרירתן ודקיקתן לא ידעתי לפרש. ולפרר לחם מותר, מאחר שנטחן כבר, שלא מצינו טוחן אחר טוחן. כך ראיתי בשם הרב ר' יוסף מפי' רבינו שמואל זצ"ל, ובעל הדיברות כתב דליתה, אלא בסילקא ובסלתות גזרו דאורחייהו בכך.
